האם נחוצה הגנה דיפרנציאלית עבור מנועי מתח גבוה- גדולים?

בהשוואה למנוע קטן ובינוני-,מנועי-מתח גבוההם יקרים ובעלי יישומים קריטיים ומיוחדים. בין אם מדובר בסילוק הגוף המנוע לאחר תקלה ובין אם מדובר בבעיות אחרות הנובעות מהתקלה, ההפסדים הנגרמים מהם עלולים להיות הרבה יותר חמורים ממה שאנו יכולים לדמיין. מסיבה זו, חלק ממנועי-מתח גבוה המשמשים באירועים מיוחדים, במיוחד מנועי מתח גבוה- גדולים, יאמצו התקני הגנה דיפרנציאליים, שמטרתם לאתר בעיות בזמן וביעילות ולמנוע הידרדרות נוספת של בעיות.

ישנם הבדלים עדינים בתקני עיצוב בין מדינות ותעשיות שונות. לדוגמה, ב"קוד לתכנון הגנת ממסר וציוד אוטומטי של ציוד כוח" של סין (GB 50062), נקבע במפורש שיש להתקין הגנה דיפרנציאלית אורכית עבור מנועים אסינכרוניים של2000 קילוואטומעלה ומנוע סינכרוני של 1000kW ומעלה.

ישנם סוגים רבים של הגנה למנועים חשמליים, כגון עומס יתר, קצר חשמלי, רוטור נעול, חוסר איזון, תקלת הארקה וכו'. הגנה דיפרנציאלית היא ההגנה הראשית הרגישה והמהירה ביותר, המשמשת במיוחד להגנה על הפנימי (סלילה הסטטור) של המנוע מתקלות קצרות שלב לשלב.

טווח הגנה מדויק

הגנה דיפרנציאלית משווה את הזרם בתחילת וסוף פיתול המנוע. במהלך פעולה רגילה או תקלות חיצוניות, אם הזרם בשני הקצוות שווה, ההגנה לא תפעל. רק כאשר נוצר קצר חשמלי בתוך האזור המוגן (כלומר בתוך המנוע), ייווצר הפרש זרם וההגנה תפעל במהירות.

רגישות גבוהה ופעולה מהירה

זה יכול לנתק במהירות תקלות פנימיות חמורות, למנוע נזק מוחלט למנוע, למנוע התרחבות תאונות ולגרום להשפעה עצומה על רשת החשמל.

שיקולים כלכליים

הגנה דיפרנציאלית מחייבת התקנה של שנאי זרם (CTs) לפחות משני צידי המנוע, וזה יקר. לכן, הוא משמש בדרך כלל רק עבור מנוע חשמלי גדול שהם יקרים וקריטיים בייצור.

למרות ש-2000kW הוא גבול נפוץ, הוא גמיש יותר ביישומים מעשיים מכיוון שאין תקן מוחלט, ושיקול הבחירה נקבע על ידי הבעלים והמעצב.